Ecce Homo   

Now and with my full name I call

to every one of them in the name of

the word that dwells in me and which rises from laurels on a throne

I the poet say straightforwardly that

holding a flower between lips befits a different age

and putting it neatly in a vase also belongs to a different man and a different house

come now touch

my shoulder here like a friend and not like just another friend

but a friend

because every word I

utter is sealed with my song-filled name

and a song has the power to demand

that the hand be a hand and the gaze be one and the lips truly

kiss and yes, a lingering stickiness

on the lips and a light breath

hovers above our faces and says let it

be

the day

now

for I’m breathing

and I am standing and singing on a box of

Jaffa Oranges

and no ear can withhold

its lobe to the ear-rings

of my sky-filled name, not mere air

and we can, indeed we can

walk on my name

 .like on the sea of Galilee.

הנה האיש

עַכְשָׁו וּבִשְׁמִי הַמָּלֵא אֲנִי קוֹרֵא

לְכָל אֶחָד מֵהֶם בִּשְׁמָהּ שֶׁל

הַמִּלָּה שֶׁעִמִּי שׂוֹרֶרֶת מִבֵּין עֳפָאִים נִשֵּׂאת

עַל רֹאשׁ כִּסֵּא אֲנִי הַמְּשׁוֹרֵר אוֹמֵר יָשָׁר

פֶּרַח בֵּין שְׂפָתַיִם מַתְאִים לְגִיל אַחֵר

שִׂים אוֹתוֹ בַּאֲגַרְטָל שַׁיָּךְ אַף הוּא לְאִישׁ אַחֵר וּלְבַיִת אַחֵר

וּבוֹא כָּעֵת לָגַעַת כָּאן

בַּכָּתֵף כְּמוֹ חָבֵר וְלֹא כְּמוֹ עוֹד חָבֵר

אֶלָּא חֵית בֵּית רֵישׁ

כִּי כָּל מִלָּה שֶׁאֲנִי

אוֹמֵר חֲתוּמָה בִּשְׁמִי הַמָּלֵא

שִׁיר וְשִׁיר הוּא כּוֹחַ לִדְרשׁ

שֶׁהַיָּד הִיא יָד וְהַמַּבָּט אֶחָד וְהַשְּׂפָתַיִם בֶּאֱמֶת

נוֹשְׁקוֹת וְיֵשׁ גַּם דְּבִיקוּת מְעַט

נְעִימָה בֵּין עוֹר וְהֶבֶל פֶּה דַּק

מְרַחֵף עַל פָּנֵינוּ וְאוֹמֵר נְהִי

וַיְהִי

הַיּוֹם

כָּאן

כִּי אֲנִי נוֹשֵׁם

אֲנִי עוֹמֵד וְשָׁר

מֵעַל אַרְגַּז תַּפּוּזֵי

יָפָה

וְכָל אֹזֶן לֹא יְכוֹלָה לִסְגֹּר

תְּנוּכָהּ לַעֲגִילֵי שְׁמִי

הַמָּלֵא שָׁמַיִם לֹא אֲוִיר

וְאֶפְשָׁר גַּם אֶפְשָׁר

לָלֶכֶת עָלָיו כְּמוֹ עַל

כִּנֶּרֶת דָּוִד.