רכניצר - שירה Rechnitzer - Poetry
אודותיי
אני משורר ישראלי, יליד ירושלים, רב רפורמי ופרופסור לפילוסופיה יהודית בהיברו יוניון קולג' - המכון למדעי היהדות (סינסינטי, מדינת אוהיו שבארה"ב). בשירי אני מנסה בין היתר ללטוף ולעתים לבקע את מעטפת הגלות על כל רבדיה: כגיאוגרפיה ארצית ורוחנית כמו גם למתוח את גבולות השפה העברית שהיא בעצם קשת גבולותי אני.
מחקרי האקדמיים מוקדשים לתחום התיאולוגיה המדינית, יחסי הדת והמדינה ומוטיבים תיאולוגים בשירה העברית המודרנית.
למחקרי ראו את האתר https://haimrechnitzer.academia.edu/
מחקרי האקדמיים מוקדשים לתחום התיאולוגיה המדינית, יחסי הדת והמדינה ומוטיבים תיאולוגים בשירה העברית המודרנית.
למחקרי ראו את האתר https://haimrechnitzer.academia.edu/
צור קשר עם הסופר
- ארצות הברית
פרקי שירה - נתן לקרוא מתוך (גלגלו מטה):
שירים מתוך הספר: משירי הגלות השלישית
שירים מתוך הספר שבלת
שירים חדשים
Translations
Translations of selected Poems
למרות ההלם והאלם, מתוך חובה של עדות, כמה מילים זהירות...
קרא עודפרופ' דניאל דור: שפה בשירה של חיים רכניצר : מתוך הספר "משירי הגלות השלישית"
מאמרים
חלקי הספר מגלים טפח מתוכנו: מקום; מסעות אבני השיש על המים; שירי שבת אחים; משירי ירושלים; מחזור תפילות; קדיש; סליחות; קידוש לבנה; חתימה ; סיום. בגס הספר נאמר "בשיריו, המשורר פורץ ממקום מושבו בגולה דרך חלוצית, ישראלית מאוד, בחזרה אל היהדות ורושם דף חדש בשירת הגעגועים לארץ הקודש, שהפכה בינתיים למדינת ישראל."
שבלת: סידרת מערבולות בשדה החוויה והתודעה שמלווה את החוויה ויוצרת אותה כאחת - פרקי הספר: זמן לשיר או לא זה מיד זמן לשיר גם אם לא זמן; סרנדות אלךָ; משירי קין; מחזור שירים שלאחר אלול; משירי תשרי; איסרו חג; משירי כסלו; כאן ובאומר; משירי ארץ אהבתי; משירי שבט; משירי אדר; משירי תמר; משירי השבת; משירי הגן; על המצב; כאן ובאומר ב' ; סוף דבר; ועוד דבר.
קרא עוד
שירים מן המכבש: כמו מים שוחקי אבנים שפתיים דוחפי שפה נקרא כאן בניה הריסה ובניה של השפה הלאה - "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה רֵד הָעֵד בָּעָם פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל יְהוָה לִרְאוֹת ..." (שמות יט' כא) כאן הריסה במשמעות "עליה" ולא רק במשמעות "שבירה" - שבירה שיש בה עליה.
קרא עוד
זהו ספרו השלישי של חיים א. רכניצר וספרו הדו-לשוני הראשון. קדמו לו משירי הגלות השלישית (2014 כרמל) ו שבלת (2015 כרמל). חיים, משורר ישראלי, רב רפורמי ופרופסור לפילוסופיה יהודית, חי כבר כמעט שני עשורים בארה"ב. ספר זה הוא הזמנה להקשבה באולם בו השפות בוללות, מציירות, מחליפות ומנתבות מחדש את תלמי השירים. This is Haim O. Rechnitzer’s third poetry book and his first bilingual one. His previous books are Songs of the Third Exile (2014 Carmel) and Shibboleth (2015, Carmel). Haim is an Israeli poet, a Reform Rabbi and professor of Jewish Philosophy. He has been living in the United States for close to two decades. This volume is an invitation to listen within a theatre where languages mingle, illustrate, plow and shift the furrows of the poems.
קרא עוד
השקת הספר "תמונות / רפרודוקציות" Book Event: Pictures Reproductions
עוד ישמע Yet Again There Shall Be Heard
From: Songs of the Garden
Three poms from "poems of the Garden" in the book Shibolet (Jerusalem, 2015) pp. 94-101, the translated poems were first published in the CCAR Journal (Winter 2016) pp.131=132
Three poms from "poems of the Garden" in the book Shibolet (Jerusalem, 2015) pp. 94-101, the translated poems were first published in the CCAR Journal (Winter 2016) pp.131=132
ביני ובינך הָלַכְנוּ לֹא שֻׁלַּחְנוּ בָּאנוּ לֹא נִקְרֵאנוּ יָשַׁבְנוּ לֹא נִתְבַּקַּשְׁנוּ לִהְיוֹת כָּאן בָּאֲדָמָה הַמְּזִיעָה הַזּוֹ הַבּוֹצַעַת אֶת הַלֶּחֶם וְזוֹרָה מֶלַח עשֶׁר וְלֹא תֹּאמְרוּ לִי דָּבָר אַחֵר מָקוֹם אַחֵר יוֹם אַחֵר וְאֵשֵׁב תַּחַת עֵץ גַּם לֹא תְּאֵנָה וְאֶשְׁתֶּה יַיִן אוֹ מַיִם וְאֶשְׂחַק בְּעֹז לְיוֹם אַחֲרוֹן אֶלְבַּשׁ הָדָר וְאֶפְרֹשׂ כַּפִּי עַל כָּל אֶרֶץ הַכִּכָּר שֶׁלִּי הַחַיִל שֶׁלִּי הָאֵשֶת שֶׁלִּי. | Between Me and You
We walked away, not driven out we came, not summoned we settled, not asked to be her in this sweaty soil that tears the bread and scatters the salt of riches and do not say to me yet another thing yet another place yet another day I will sit under a tree even if not a fig tree and drink wine or water and laugh mightily for one last day I'll dress in splendor and spread my hand over all the land over my valley .over my valor |
יום בגןיוֹם בַּגַּן שֶׁבְּתוֹךְ הַגַּן יָשַׁבְתִּי וְיַלְדִּי שׂוֹחֵק בֵּין נַדְנֵדָה לְחוֹל לִבִּי עוֹמֵד לְפֶתַע הִנֵּה הַיֶּלֶד מֵרֹאשׁ סֻלַּם הַמַּגְלֵשָׁה מוֹעֵד אֲנִי רָץ זוֹרֵק כָּל שֶׁבְּיָדַי הָיָה מַהֵר לַעֲשׂוֹת כָּרִית לְגוּפוֹ הָרַךְ שֶׁלֹּא תִּפְקַע צָלְעוּ בְּסֵתֶר חֹד הַמַּדְרֵגָה יִפְגּשׁ קוֹלְךָ הַמִּתְהַלֵּךְ בְּקָרוּסֶלַת יַלְדוּתִי. |
A Day in the Garden
A day in the garden within the garden I sat and my child plays between seesaw and the sand my heart arrests suddenly the child from the top of the slide ladder stumbling I run dropping all that I had in my hand fast to offer a cushion for his soft body so as not to crack his rib on the hidden edge of the steep pathway Your walking voice will meet .the merry-go-round of my childhood |
רגע התן עוֹד נְבִיחָה נִשְׁמְעָה בְּפִי תַּן וְהַלַּיְלָה יָרַד עַל הַגַּן וְאִם עֵץ נִשְׁמַע הַאִם נוֹפֵל עָלַי הַפַּחַד וְעָלַי הָאשֶׁר שֶׁמֵּצִיץ כְּכוֹכָבִים רְחוֹקִים בִּשְׁמֵי עֵינַי הַפְּקוּחוֹת גַּם אִם לֹא מֻרְגָּשׁ דָּבָר וַאֲנִי לֹא זָז מִלְּרַמּוֹת אֶת הַשֵּׁנָה שֶׁתָּבוֹא וְתַסְתִּיר אֶת הָרֶגַע שֶׁל הַתַּן וְשֶׁל הָעֵץ וְשֶׁלִּי הוּא הַלַּיְלָה הַמֵּאִיר הַזֶּה מֵהָעֶרֶב עַד הַבֹּקֶר זֶה בְּעֶצֶם יוֹם, יוֹם אֶחָד, בְּפִי תַּן אוֹמֵר כִּי טוֹב. |
The Jackal Moment
Another jackal-howl was heard and night falls on the garden and if a tree is heard will it fall on me the fear and the happiness that flicker like distant stars in the skies of my open eyes even if it is not felt and I do not move now to feign sleep so it may come to me and hide the moment of my jackal and my tree mine is this bright night from the evening to the morning it is in fact a day, a full day, the jackal says .it was good |
Here / כאן
Here Here no one has
with both hands and with both legs I walk the paths that were strange but now this is here a familiar place to those who were here since the days of of forefathers I, in contrast must still keep my eyes carefully on the road I came to this place now and it is enough that I say ‘hello’ and instantly everybody knows and smiles ‘howdy’ and I remember then that there so much is different from here and who is my brother I keep my life’s memories like an envelope encasing there upon here now I .was |
כאן כָּאן אֵין מִי שֶׁשּׁוֹמֵר לְךָ עַל הַגַּב וְעַל הַבֶּטֶן אֲנִי מֵגֵן בִּשְׁתֵּי יָדַי וּשְׁתֵּי רַגְלַי אֲנִי פּוֹסֵעַ בִּשְׁבִילִים שֶׁהָיוּ זָרִים וְעַכְשָׁו זֶה כָּאן זֶה מָקוֹם מֻכָּר לְמִי שֶׁהָיוּ כָּאן מִיְּמֵי אָבוֹת אֲנִי לְעֻמַּת זֹאת עֲדַיִן צָרִיךְ לְהַבִּיט בַּשְּׁבִיל מִקָּרוֹב בָּאתִי עַכְשָׁו לְכָאן וְדַי שֶׁאֹמַר שָׁלוֹם וּכְבָר מִיַּד יוֹדְעִים וּמְחַיְּכִים howdy וַאֲנִי נִזְכָּר אָז שֶׁשָּׁם שׁוֹנֶה כָּל כָּךְ עַכְשָׁו כָּאן וּמִי אָחִי אָנוֹכִי שׁוֹמֵר זִכָּרוֹן חַי כְּמוֹ עֲטִיפָה שֶׁל שָׁם עַל כָּאן עַכְשָׁו הָיָה אֲנִי . |
By the Rivers / על שפת
The LORD said to Abram, "Go forth from your native land and from your father's house
(to the land that I will show you. (Gen 12:1
By the Rivers
And now you tell me to come to the Land and settle like a frog digging-in when winter frosts then I’ll return home once more far from my native land and from my father’s house. See, he was born in a different country after all, indeed it is no longer possible to embrace the entire Jordan Valley therefore you came, all three of you, precisely while I am feverish to say to me all this is as sand upon the eyelids, and yes, I say, even though Sarah ,laughed you should not have questioned her sorrows truly, she is forever and ever my little sister and her breasts are meadows covered with honey-flowers and through them I walk ,meditating, and no, no I absolutely will not lend a hand to this .blessing | עַל-שְֹפַת עַכְשָׁו אַתָּה אוֹמֵר לִי לָבוֹא אֶל תּוֹךְ הָאָרֶץ לֹא רַק לְיַד וְלִשְׁקֹעַ עָמֹק כְּמוֹ צְפַרְדֵּעַ לְעֵת כְּפוֹר הַחֹרֶף כְּבָר אֶהְיֶה שׁוּב בְּבַיִת הַרְחֵק מִמּוֹלַדְתִּי וּמִבֵּית אָבִי שֶׁבִּכְלָל נוֹלַד בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת הֲרֵי אִי אֶפְשָׁר יוֹתֵר לַחְבֹּק אֶת כָּל הַכִּכָּר הַזּוֹ לָכֵן בָּאתֶם שְׁלָשְׁתְּכֶם בְּדִיּוּק כְּשֶׁאֲנִי קוֹדֵחַ לוֹמַר לִי כָּל זֶה כְּמוֹ חוֹל עַל שְׂפַת הָעֵינַיִם, וְכֵן, גַּם אִם הִיא צָחֲקָה לֹא הֱיִיתֶם צְרִיכִים לִבְדֹּק אֶת עִצְּבוֹן יָמֶיהָ שֶׁהֲרֵי הִיא תָּמִיד תָּמִיד תָּמִיד אָחוֹת קְטַנָּה שֶׁלִּי וְשָׁדֶיהָ כָּרִים רְבוּדִים פִּרְחֵי דְּבַשׁ וּבֵינֵיהֶם אֲנִי יוֹצֵא לָשׂוּחַ וְלֹא לֹא לֹא אֶתֵּן יָד לַבְּרָכָה הַזּוֹ. |
חיים רכניצר, משירי הגלות השלישית (כרמל , ירושלים: 2014) עמ' 11
. Haim O. Rechnitzer from Songs of the Third Exile (Carmel. Jerusalem: 2014) p 11
I Want to Summarize it Again / אני רוצה לסכם את זה שוב
I Want to Summarize it Again We think that I can express it better to be silent is not an option that they seriously weigh concerning us I’m simply here and can kiss the sea-shore like a wave I feel carried on never-cresting waters and even if we’re all frothing they are not really interested in what I or we have to say and therefore we want for me to articulate it better that is to say, gently, so they won’t throw us out of the classroom I was left with one thing in my heart and one thing in my heart like a stone skipping on water once, twice maybe even thrice and on all fours I fall and beg let me let me say that it is bad unquestionably bad here inside like the prickly pear that I was supposed to be before we decided that it should be I the spokesman and the minister of foreign affairs veiling my face yet gently moving the lips .closing in on words | אֲנִי רוֹצֶה לְסַכֵּם אֶת זֶה שׁוּב: אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים שֶׁאֲנִי יָכוֹל לְבַטֵּא אֶת זֶה טוֹב יוֹתֵר לִשְׁתֹּק זוֹ לֹא אֶפְשָׁרוּת שֶׁהֵם בֶּאֱמֶת שׁוֹקְלִים לְגַבֵּינוּ אֲנִי פָּשׁוּט פֹּה יָכֹל לִהְיוֹת נוֹשֵׁק לִשְׂפַת הַיָּם כְּמוֹ גַּל אֲנִי מַרְגִּישׁ נִשָּׂא לְלֹא קֶצֶף וְגַם אִם אֲנַחְנוּ מְלֵאִים קֶצֶף הֵם לֹא מַמָּשׁ מְעֻנְיָנִים בִּדְבָרִי בִּדְבָרֵינוּ וְלָכֵן אֲנַחְנוּ רוֹצִים שֶׁאֲנִי אֲבַטֵּא אֶת זֶה יוֹתֵר טוֹב כְּלוֹמַר בַּעֲדִינוּת כְּדֵי שֶׁלֹּא יוֹצִיאוּ אֶת כֻּלָּנוּ אֶל מִחוּץ לַכִּתָּה נוֹתַרְתִּי עִם דָּבָר אֶחָד בְּלֵב וְדָבָר אֶחָד בַּלֵּב כְּמוֹ אֶבֶן מְקַפֶּצֶת עַל הַמַּיִם אַחַת שְׁתַּיִם אוּלַי שָׁלוֹשׁ עַל אַרְבַּע אֲנִי אֶפֹּל אֶתְחַנֵּן תְּנוּ לִי תְּנוּ לִי לוֹמַר אֶת זֶה רַע מַמָּשׁ רַע כָּכָה בִּפְנִים כְּמוֹ צַבָּר שֶׁאָמוּר הָיִיתִי לִהְיוֹת לִפְנֵי שֶׁהֶחְלַטְנוּ שֶׁאֲנִי אֶהְיֶה זֶה הַדּוֹבֵר וְשַׂר חוּץ מַחְבִּיא פָּנִים וּמְדוֹבֵב שְׂפָתַיִם סוֹגְרוֹת מִלִּים. |
מתוך: חיים א. רכניצר משירי הגלות השלישית, (ככמל, ירושלים: 2014), עמ' 6
(From: Haim O. Rechnitzer, Poems of the Third Exile, (Carmel. Jerusalem: 2014, p. 6
Ecce Homo / הנה האיש
Ecce Homo Now and with my full name I call to every one of them in the name of the word that dwells in me and which rises from laurels on a throne I the poet say straightforwardly that holding a flower between lips befits a different age and putting it neatly in a vase also belongs to a different man and a different house come now touch my shoulder here like a friend and not like just another friend but a friend because every word I utter is sealed with my song-filled name and a song has the power to demand that the hand be a hand and the gaze be one and the lips truly kiss and yes, a lingering stickiness on the lips and a light breath hovers above our faces and says let it be the day now for I’m breathing and I am standing and singing on a box of Jaffa Oranges and no ear can withhold its lobe to the ear-rings of my sky-filled name, not mere air and we can, indeed we can walk on my name .like on the sea of Galilee. | הנה האישעַכְשָׁו וּבִשְׁמִי הַמָּלֵא אֲנִי קוֹרֵא לְכָל אֶחָד מֵהֶם בִּשְׁמָהּ שֶׁל הַמִּלָּה שֶׁעִמִּי שׂוֹרֶרֶת מִבֵּין עֳפָאִים נִשֵּׂאת עַל רֹאשׁ כִּסֵּא אֲנִי הַמְּשׁוֹרֵר אוֹמֵר יָשָׁר פֶּרַח בֵּין שְׂפָתַיִם מַתְאִים לְגִיל אַחֵר שִׂים אוֹתוֹ בַּאֲגַרְטָל שַׁיָּךְ אַף הוּא לְאִישׁ אַחֵר וּלְבַיִת אַחֵר וּבוֹא כָּעֵת לָגַעַת כָּאן בַּכָּתֵף כְּמוֹ חָבֵר וְלֹא כְּמוֹ עוֹד חָבֵר אֶלָּא חֵית בֵּית רֵישׁ כִּי כָּל מִלָּה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר חֲתוּמָה בִּשְׁמִי הַמָּלֵא שִׁיר וְשִׁיר הוּא כּוֹחַ לִדְרשׁ שֶׁהַיָּד הִיא יָד וְהַמַּבָּט אֶחָד וְהַשְּׂפָתַיִם בֶּאֱמֶת נוֹשְׁקוֹת וְיֵשׁ גַּם דְּבִיקוּת מְעַט נְעִימָה בֵּין עוֹר וְהֶבֶל פֶּה דַּק מְרַחֵף עַל פָּנֵינוּ וְאוֹמֵר נְהִי וַיְהִי הַיּוֹם כָּאן כִּי אֲנִי נוֹשֵׁם אֲנִי עוֹמֵד וְשָׁר מֵעַל אַרְגַּז תַּפּוּזֵי יָפָה וְכָל אֹזֶן לֹא יְכוֹלָה לִסְגֹּר תְּנוּכָהּ לַעֲגִילֵי שְׁמִי הַמָּלֵא שָׁמַיִם לֹא אֲוִיר וְאֶפְשָׁר גַּם אֶפְשָׁר לָלֶכֶת עָלָיו כְּמוֹ עַל כִּנֶּרֶת דָּוִד. |
מתוך: חיים א. רכניצר, שבלת (כרמל, ירושלים: 2015. עמ' 8.)
(From: Haim O. Rechnitzer, Shiblet (Carmel, Jerusalem: 2015, p. 8
Silence is Your Praise / לך תהילה דומיה
To the Chief Musician. A Psalm of David. A Song. Silence before you is praise, O God in Zion …”
(Ps. 65:1) לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֘הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן וּ֜לְךָ֗ יְשֻׁלַּם־נֶֽדֶר׃
Silences is Your Praise Silence, so it seems, has already been said before you must elucidate something and any word is but another tumbleweed Serene as a sea after the storm, has been said too, the gowned wavelets waltz towards the wind, or, calm as the hay fields but, the foxes run through the pasture and this is a fiery vortex and foxily I say that you you are a tongue torn from the bell I say to you He and I say, you are neither a staff nor a rolling-pin nor a pestle you are too short, too round, and heavy, so heavy for my mortar my still lips are .on me | לך תהילה דומיהשֶׁקֶט מְדֻמֶּה כְּבָר נֶאֱמָר עָלֶיךָ לְבָרֵר דָּבָר וְדִבּוּר זֶה דַּרְדַּר אַחֵר. שַׁלְוָה כְּיָם שָׁקֵט אַחַר הַסַּעַר נֶאֱמָר כְּבָר שִׂמְלַת אַדְוַת גַּלִּים מְרַקְּדוֹת וַלְס אֶל הָרוּחַ אוֹ אֲנִי שׁוֹקֵט כְּשִׁבֹּלֶת הַשּׁוּעָל רָץ בַּקָּמָה אַךְ זוֹ גַּם מְעַרְבֹּלֶת אֵשׁ וְגַם בְּעָרְמָה אֲנִי אוֹמֵר עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה עִנְבָּל תָּלוּשׁ מֵהַפַּעֲמוֹן אֲנִי אוֹמֵר לְךָ הוּא וְאוֹמֵר אֵינוֹ מַטֶּה לֹא מַעֲרוֹךְ וְלֹא עֱלִי קָצָר לְזֶה, מְעֻגָּל לְזֶה וְכָבֵד, כָּבֵד לְמַכְתְּשִׁי דֹּם שְׂפָתַי כֻּלּוֹ עָלַי. |
מתוך: חיים א. רכניצר, שבלת, (כרמל, ירושלים: 2015, עמ' 24)
(From: Haim O. Rechnitzer,Shibilet, (Carmel, 2015, p. 24
Brothers / אחים
Please let me have a swallow of that red stuff there" (for I am famished " (Gen. 25:30 Brothers .Red, red is good red I can manage while he sits and cooks for me ...yearning, he mixes and bleats, bah, bah, bah .Bleating is good If bleating anyway, then I can hear from the depths of the pot .voices that excite threads of light in the conversation Conversation, ho conversation is good with conversation I can come to you and you will fatten me with all that had happened and present Leah and Rachel and all your house to me and I will fall on your white neck ,white, white, white .white is very good With white I can imagine a map on which we will draw our home when I return to hear the gurgling stomach in the distant sea between us sea, oh sea, sea .is good With sea I can sail ,from you and unto you and the wind oh the wind, I have plenty of wind now and now is good if indeed now so then let it be now and not tomorrow in Seir we will settle because in Shechem like in Shechem and you have not listened to me .brother | "הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכי " (בראשית, כה, 30) אחים אָדֹם, אָדֹם זֶה טוֹב. עִם אָדֹם אֲנִי יָכוֹל לְהִתְמוֹדֵד כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב וּמְבַשֵּׁל לִי גַּעְגּוּעַ מְעַרְבֵּב וּפוֹעֶה, מֶה מֶה... פּוֹעֶה, זֶה טוֹב. אִם כְּבָר פּוֹעֶה, אָז אֲנִי יָכוֹל לִשמוע בְּתוֹךְ תוֹכֵי הַסִּיר אֶת הַקּוֹל שֶׁמַּרְטִיט אֶת סִיבֵי הָאוֹר שֶׁבַּשִּׂיחָה. שִׂיחָהּ, הוֹ שִׂיחָהּ זֶה טוֹב עִם שִׂיחָה אֲנִי יָכוֹל לָבוֹא אֵלֶיךָ וְאַתָּה תַּלְעִיטֵנִי בְּכָל מַה שֶּׁקָּרָה וְתַצִּיג לִי אֶת לֵאָה וְרָחֵל וְכָל בֵּיתְךָ וְאֶפֹּל עַל צַוָּארְךָ הַלָּבָן לָבָן, לָבָן, לָבָן, לָבָן זֶה טוֹב מְאֹד. עִם לָבָן אֲנִי יָכוֹל לְדַמְיֵן מַפָּה שֶׁנְּצַיֵּר בָּהּ אַתְּ בֵּיתֵנוּ לִכְשֶׁאָשׁוּב לִשְׁמֹעַ אֶת הַבֶּטֶן הַפּוֹעָה בְּמֶרְחַקֵּי הַיָּם שֶׁבֵּינֵינוּ יָם, הוֹ יָם, יָם זֶה טוֹב. עִם יָם אֲנִי יָכוֹל לָשׁוּט מִמְּךָ וְאֵלֶיךָ וְרוּחַ, הָא רוּחַ, יֵשׁ בִּי רוּחַ לְמַכְבִּיר וּכְבָר זֶה טוֹב אִם כְּבָר אָז כְּבָר מְאֹד מְאֹד וְלֹא מָחָר בְּשֵׂעִירָה נֵשֵׁב כִּי בִּשְׁכֶם כְּמוֹ בִּשְׁכֶם וְלֹא שָׁמַעְתָּ לִי אָחִי. |
מתוך: חיים א. רכניצר, משירי הגלות השלישית, (כרמל, ירושלים: 2014, עמ' 46)
(From: Haim O. Rechnitzer Songs of the Third Exile, (Carmel, Jerusalem: 2014, p. 46
Sermon / דרשה
Now the asses of Kish, Saul's father were lost. And Kish said to Saul his son: 'Take now one of the servants with thee, and arise, go seek the asses. " (1Samuel 9:3 | "וַתֹּאבַדְנָה, הָאֲתֹנוֹת, לְקִישׁ, אֲבִי שָׁאוּל; וַיֹּאמֶר קִישׁ אֶל-שָׁאוּל בְּנוֹ, קַח-נָא אִתְּךָ אֶת-אַחַד מֵהַנְּעָרִים, וְקוּם לֵךְ, בַּקֵּשׁ אֶת-הָאֲתֹנֹת" (שמואל א, ט, ג') |
Sermon: These and Those There are those who go out in search of donkeys and find donkeys and there are those who go out in search of donkeys but find salt that they spread upon their wounds themselves the entire length of the sword’s blade and there are those .who go out in search of kingship and they find kingship Translated by David Aaron * | דרשה: יש ויש
יֵשׁ מִי שֶׁיּוֹצֵא לְחַפֵּשׂ אֲתוֹנוֹת וּמוֹצֵא אֲתוֹנוֹת וְיֵשׁ מִי שֶׁמְּחַפֵּשׂ אֲתוֹנוֹת וּמוֹצֵא מְלוּחָה עַל פְּצָעָיו הוּא זוֹרֶה בְּעַצְמוֹ לְאֹרֶךְ הַלַּהַב שֶׁל חַרְבּוֹ וְיֵשׁ מִי שֶׁיּוֹצֵא לְחַפֵּשׂ מְלוּכָה וּמוֹצֵא מְלוּכָה. |
מתוך: חיים א. רכניצר, משירי הגלות השלישית, (כרמל: ירושלים: 2014, עמ' 75)
From: Haim O. Rechnitzer, (Poems of the Third Exile (Carmel, Jerusalem: 2014, p. 75)
Not Only That/רק לא זה
Not Only That (to Amir Gilboa) It’s not just that I give birth I bleed every month and not just bleeding, but rocking in front of the mirror .and moaning red lipstick on the page Not just red, but blushed like the words that speak me not just speak, but revive ,not just that they awaken slumbering lips but love Mount Gilboa Oh, ah, mountains, Yah The mountain air is bathed in wine That drips from the hills .of the goddess | לא רק זה (לאמיר גלבע)
לֹא רַק שֶׁאֲנִי יוֹלֵד |
מתוך: חיים א. רכניצר, משירי הגלות השלישית, (כרמל, ירושלים: 2014, עמ' 30)
From: Haim O. Rechnitzer, Songs of the Third Exile, (Carmel. Jerusalem: 2014. P. 30)
[Translation: Haim & Claire Rechnitzer and Eyal Goren]
Sapphire/ספיר
ספיריֵשׁ לִי גִּבְעָה אַחַת וְעֵץ אֶחָד וְדַרְדַּר אֶחָד וְהֵם מַבִּיטִים מִשָּׁם אֶל הַיָּם וּמִכָּאן אֶל הָהָר וּמְבִיאִים אֶת הָעֶרֶב אֶל הַבֹּקֶר וְיֵשׁ לִי יוֹם אֶחָד וַאֲנִי לֹא גָּר שָׁם וְיֵשׁ וַאֲנִי גָּר שָׁם וְיֵשׁ גַּם כֶּלֶב אֶחָד וְעֵז אַחַת וְאִישׁוֹנֶיהָ נִצָּבִים כִּזְרוֹעַ הַשָּׁעוֹן בְּעֵינֵי הַכֶּלֶב שֶׁיֵּשׁ לִי שָׁעָה אַחַת וַאֲנִי רוֹאֶה גַּם אֶת הַצִּפּוֹר יוֹצֵאת וּמְזַמֶּרֶת בְּעַנְפֵי הָעֵץ שִׁיר אֶחָד מִן הַיָּם שֶׁלִּי וּמִקֶּדֶם יֵשׁ לִי גִּבְעָה. | Sapphire I have One hill and One tree and One thistle and they look from there to The sea and from here to The mountain, they bring The evening to The morning and I have but One day and I don’t live there but sometimes I do and there is also One dog and One goat its pupils sentineled as the arms of a clock and reflect in the eyes of the dog that I have One hour and I see the frolicking bird singing in the tree boughs One song from My primordial sea in the east I have a Hill. |
מתוך, חיים א. רכניצר, שבלת (ירושלים: כרמל, 2015) עמ' 70. תרגום לאנגלית חיים וקליר רכניצר, אייל גורן.
From: Shibolt (Vortex) (Jerusalem: Carmel, 2015) p.70. Tranlated by Claire & Haim Rechnitzer and Eyal Goren
אנחותיך / Your sighs
אַנְחוֹתַיִךְ אַנְחוֹתַיִךְ לֹא מִתְרַוְּחוֹת אֶל-תּוֹךְ יְדַי הַמַּחְלִיקוֹת עַל גַּבֵּךְ אֲנִי מִתְיַשֵּׁב בַּמִּטָּה הַקְּטַנָּה שֶׁלָּנוּ גָּדַלְנוּ לִיחִידַת הוֹרִים עִם הַמִּקְלַחַת לֹא אֲסַפֵּר לְעַצְמִי דְּמָעוֹת בְּשֶׁטֶף הַמַּיִם הַדָּם אוֹזֵל וּמִתְקַפֵּל לְמִדּוֹתַי הָאֲ-מִתִּיּוּת. | |
| Your sighs Your sighs do not widen into my hands as they glide over your back I sit up in our small bed we have grown into a parental unit with a shower I will not count my tears in the stream of water the blood drains and fold . into mythic size [Translation: Claire Rechnitzer] |
על-שפת [מתוך המחזור "מקום"]
עַל-שְֹפַת
עַכְשָׁו אַתָּה אוֹמֵר לִי לָבוֹא
אֶל תּוֹךְ הָאָרֶץ לֹא רַק לְיַד וְלִשְׁקֹעַ עָמֹק כְּמוֹ
צְפַרְדֵּעַ לְעֵת כְּפוֹר הַחֹרֶף כְּבָר אֶהְיֶה
שׁוּב בַּבַּיִת הַרְחֵק מִמּוֹלַדְתִּי וּמִבֵּית אָבִי שֶׁבִּכְלָל נוֹלַד
בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת הֲרֵי אִי אֶפְשָׁר יוֹתֵר לַחְבֹּק אֶת כָּל
הַכִּכָּר הַזּוֹ לָכֵן בָּאתֶם שְׁלָשְׁתְּכֶם בְּדִיּוּק כְּשֶׁאֲנִי קוֹדֵחַ לוֹמַר
לִי כָּל זֶה כְּמוֹ חוֹל עַל שְׂפַת הָעֵינַיִם, וְכֵן, גַּם אִם הִיא
צָחֲקָה לֹא הֱיִיתֶם צְרִיכִים לִבְדֹּק אֶת עִצְּבוֹן יָמֶיהָ
שֶׁהֲרֵי הִיא תָּמִיד תָּמִיד תָּמִיד אָחוֹת קְטַנָּה שֶׁלִּי וְשָׁדֶיהָ
כָּרִים רְבוּדִים פִּרְחֵי דְּבַשׁ וּבֵינֵיהֶם אֲנִי יוֹצֵא
לָשׂוּחַ וְלֹא לֹא לֹא אֶתֵּן יָד
לַבְּרָכָה
הַזּוֹ.
תל אביב, תשע"ג
[מתוך: חיים א. רכניצר, משירי הגלות השלישית (ירושלים: 2014) עמ ' 11.]
מניפסט 1. [מתוך "מחזור תפילות"]
*
לֹא לוֹמַר אֱלֹהִים וְלֹא לְדַבֵּר בְּשֵׁם
יַעֲקֹב אוֹ אָבוֹת אֲחֵרִים, וְכֵן, כֵּן לִשְׁרוֹת עִם מַלְאָכִים אַךְ לֹא
לִשְׁלוֹחַ אֲחֵרִים לְפָנַי. אִם עֵשָֹו אָז עֵשָׂו.
וְלֹא לִגְאוֹל אִמָּהוֹת גַּם לֹא לְהָטִיל חֵטְא אָבוֹת עַל בָּנִים
וּבְעִקָּר לֹא לִגְנֹב מַיִם וּפְסוּקִים לֹא יִמְתָּקוּ
שְׂפָתַיִם כְּמוֹ דְּבַשׁ נִדְבָּקוֹת אֲלֵיהֶן הַמְּגִלּוֹת וְכֵן לִטְעֹם אַךְ
לֹא לַעֲנוֹת לְךָ מָה אֲנִי רוֹאֶה וְכֵן לִשְׁכַּב עַל הַצַּד וְלִסְבֹּל אַךְ לֹא בְּסִבְלָם
אֶלָּא בְּסִבְלִי שֶׁלִּי וְהַיְּלָדִים הֵם שֶׁלִּי וְרוּחָמָה תָּמִיד רוּחָמָה, הִיא פֹּה וְהִיא
יָפָה וּלְעִתִּים לֹא יָפָה וּבִכְלָל לֹא לְהַשְׁווֹת דָּבָר
אֶל דָּבָר וְכֵן, כֵּן לִדְּבּוֹר אוֹתוֹ עַל אוֹפַנָּיו וְאִם הוּא מִתְעַקֵּשׁ
לִפְרֹץ בְּתוֹכִי אָז אֶקְרָא לְךָ אַתָּה וְלֹא אֲדוֹנִי כִּי כָּכָה
לֹא נוֹהֲגִים בִּידִידִים, הֲשָׁמַעְתָּ לָאַחֲרוֹנָה שִׁירֵי דּוֹדִים?
[מתוך: חיים א. רכניצר משירי הגלות השלישית (ירושלים: 2014) עמ' 62.]
הקדמה
אני רוצה לסכם את זה שוב
אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים שֶׁאֲנִי
יָכוֹל לְבַטֵּא אֶת זֶה
טוֹב יוֹתֵר
לִשְׁתֹּק
זוֹ לֹא אֶפְשָׁרוּת שֶׁהֵם בֶּאֱמֶת
שׁוֹקְלִים לְגַבֵּינוּ
אֲנִי פָּשׁוּט
פֹּה
יָכוֹל לִהְיוֹת נוֹשֵׁק
לִשְׂפַת הַיָּם
כְּמוֹ גַּל אֲנִי מַרְגִּישׁ נִשָּׂא
לְלֹא קֶצֶף וְגַם אִם אֲנַחְנוּ מְלֵאִים קֶצֶף
הֵם לֹא מַמָּשׁ מְעֻנְיָנִים בִּדְבָרִי
בִּדְבָרֵינוּ וְלָכֵן אֲנַחְנוּ
רוֹצִים שֶׁאֲנִי אֲבַטֵּא אֶת זֶה
יוֹתֵר טוֹב
כְּלוֹמַר בַּעֲדִינוּת כְּדֵי שֶׁלֹּא יוֹצִיאוּ
אֶת כֻּלָּנוּ אֶל מִחוּץ
לַכִּתָּה
נוֹתַרְתִּי עִם דָּבָר אֶחָד
בְּלֵב וְדָבָר אֶחָד
בַּלֵּב
כְּמוֹ אֶבֶן מְקַפֶּצֶת עַל הַמַּיִם אַחַת שְׁתַּיִם
אוּלַי שָׁלוֹשׁ
עַל אַרְבַּע אֲנִי אֶפֹּל
אֶתְחַנֵּן תְּנוּ לִי
תְּנוּ לִי לוֹמַר אֶת
זֶה
רַע
מַמָּשׁ
רַע
כָּכָה בִּפְנִים כְּמוֹ צַבָּר
שֶׁאָמוּר הָיִיתִי לִהְיוֹת לִפְנֵי
שֶׁהֶחְלַטְנוּ
שֶׁאֲנִי אֶהְיֶה זֶה הַדּוֹבֵר
וְשַׂר
חוּץ
מַחְבִּיא פָּנִים
וּמְדוֹבֵב
שְׂפָתַיִם סוֹגְרוֹת מִלִּים.
"הקדמה" מתוך: חיים א. רכניצר, משירי הגלות השלישית, (ירושלים: כרמל, תשע"ד , 2014) עמ' 7-6.
מסעות אבני השיש על המים
מסעות אבני השיש על המים
"אמר להם רבי עקיבא כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" (בבלי, חגיגה)
1. בַּשַּׁער
לֹא יִמְצְאוּנִי הַשּׁוֹמְרִים
בּוֹאוֹ וְתִרְאוּנִי שֶׁאֲנִי סְחַרְחֹרֶת
כִּי אֶת זְנָבִי הַשָּׁחֹר נָשַׁכְתִּי לַקָּרוּסֶלָה
וְחַשְׁתִּי שֶׁכְּאָב אֵינִי יָכוֹל יוֹתֵר לָרֶדֶת
אֶל גִּנַּת הַמִּשְׂחָק
שֶׁקָּשָׁה כֶּאֱגוֹז
הִיא הַדֶּרֶךְ בֵּין חֲגָבַי
לַסֶּלַע הָפַכְתִּי
וַאֲנִי לֹא יוֹנָה וְלֹא
מַרְאֶה
שָׁלוֹם
לָאַיָּלוֹת
וְהַשַּׁחַר שֶׁלִּי
שַׁיִשׁ.
2. מעשה ידֵי אמן
רָחַצְתִּי אֶת שְׂפָתַי בְּמִיץ
הָרִמּוֹן שֶׁנָּטַף מִסַּנְטֵרִי אֶל בֵּין
שַׁדַּי אֲנִי הוֹלֵךְ
וְנַעֲשֵׂית יָפָה וְקוֹלַעַת אֶת
הַשּׁוֹמְרִים לְצָמָה בַּמִּדְבָּר
אֲנִי סוֹבֵב אֶל אֲחוֹתִי
בּוֹאִי, בּוֹאִי וְנִפְרַח
אֵלָיו.
3. לֶקֶט שכחה
אַתָּה רוֹאֶה?
לֹא
הַבֵּט
שׁוּב
נִדְקַרְתָּ.
4. לבנון
אֲנִי מְלַבֵּן אֲבָנִים וּמַעֲלֶה
אֶת הַמִּגְדָּל בִּקְטֹרֶת אֶל אַפְּךָ
אֶת הָאֵפֶר הַלָּבָן אֲנִי מוֹרַחַת
עַל פָּנֶיךָ,
דּוֹדִי, אַתָּה דָּגוּל מֵרְבָבָה,
אַתָּה צַח, וְלָבָן, וּבוֹהֵק בְּצַחְצָחוּת,
וְרַק אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁנֶּאֱדַמְנוּ.
5. נוטף עִם שחר
עִם שַׁחַר שַׂעֲרָתִי טַלְתַל אֶל תַלְטַל וְאָסַפְתִּי
אֶל תּוֹךְ הַקְּעָרָה. אֲנִי מְחַכֶּה לְךָ
כִּי שָׁלַחְתָּ יוֹנִים מְבֻשָּׂמוֹת אֶל חַלּוֹנִי
הַנּוֹזֵל כְּכֻתֹּנֶת מֶשִׁי יְדַי נוֹטְפוֹת
מֹר עַל כַּפּוֹת יָדֶיךָ.
נָדַרְתִּי לֹא לַדַּעַת עוֹד אָנָה וְאָנָּא נִשְׁתֶּה
כְּבָר אֶת כָּל הַיַּיִן,
הַנָּח לַחֶרֶב וּנְהַפֵּךְ אֶל-תּוֹךְ הַגַּן.
6. לא ידעתי את נפשי
בּוֹא דּוֹדִי, בּוֹא אֶל לֵאָה,
אַל תַּסְמִיק לִי עַכְשָׁו
אָדֹם שֶׁלִּי,
הָבֵא בִּי אֶת רָחֵל
וְנִלְקֹט אֶת עֵדֶר הַשּׁוֹשַׁנִּים.
[חיים א. רכניצר, מתוך: משירי הגלות השלישית, "חלק ב'", ירושלים: כרמל, תשע"ד 2014, עמ' 41-35.]
טבילה [מתוך "מחזור תפילות"]
טבילה
יֵשׁ הַטּוֹבְלִים בְּמִקְוֵה מַיִם
אֲנִי טוֹבֵל בַּעֲצֵי-הַחֻרְשָׁה הַנִּפְרָסִים
בַּחֲצֵרִי. וְנוֹתֵן לְדוֹדֵי הַסְּתָו לִלְטֹף
בְּלַחַשׁ אֶת הֶעָלִים הַמְרַחֲפִים
כְּאַלְפֵי לְשׁוֹנוֹת אֶל רֹאשִׁי וּמַחֲלִיקִים
אֶל צַוָּאר וְכָתֵף, גּוֹלְשִׁים מֵחָזֶה אֶל בֶּטֶן. וּמִשָּׁם
צְמַרְמֹרֶת-שַׂעֲרוֹתַי פּוֹרֶסֶת רִבְבוֹת יָדַיִם זְעִירוֹת
הַמּוּשָׁטוֹת אֶל כָּל עָלֶה וּמְנִיחוֹת אוֹתוֹ אֶל מַרְבַד
חֲלוֹמוֹת הַחֹרֶף.
מתוך: משירי הגלות השלישית [חיים א. רכניצר (ירושלים 2014) עמ' 63.]
בואי נריב
(מתוך המחזור סליחות)
בואי נריב
עִם בֹּקֶר בַּמַּחֲנָק שֶׁל לַיִל
אֵיךְ אֶפְשָׁר
לְהַבִּיט בַּזְּרִיחָה
לְלֹא דְּמָעוֹת לִשְׁבֹּר בָּן
הַקֶּרֶן לַקֶּשֶׁת שֶׁל
שֶׁקֶט,
הָיִיתִי זוֹחֵל שׁוּב
לַמְּחִילָה.
[מתוך: חיים א. רכניצר, משירי הגלות השלישית (ירושלים: 2014) עמ ' 80]
ואני באתי מן הים
ואני באתי מן הים
אֲנִי אוֹכֶלֶת תְּאֵנִים מֵעֵץ
הַלִּימוֹן שֶׁהֵבִיאָה סָבְתָא
שֶׁלִּי כָּל הַדֶּרֶךְ מִלְּבוֹב וְנָטְעָה אוֹתוֹ הַיְשֵׁר
בַּבּוֹר עִם הַמַּפְתֵּחַ הַגָּדוֹל שֶׁל הַבַּיִת
שֶׁקִּבַּלְנוּ מֵעֲמִידָר בְּיוֹם בַּת הַמִּצְוָה שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי רָקַדְנוּ
סְבִיבוֹ מִשִּׂמְחָה גַּם בְּיוֹם שֶׁבָּאתִי
זְהֻבָּה כְּמוֹ הָאֲרָיוֹת שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם
אַחֲרֵי הַטִּיּוּל שֶׁל הַכִּתָּה אֶל חִרְבָּת סְעַדִים
לְמַרְגְּלוֹת יַד-הַנָּשִׂיא שֶׁל הָרֵי יְהוּדָה וּבֶאֱמֶת
מָלוּחַ לִי בַּפֶּה מֵרוּחַ הַיָּם
שֶׁהֶעְפִּילָה אֶל מִפְרְשֵׂי הַסְּפִינָה
הָאִיטַלְקִית וְסָעֲרָה יוֹם וָלַיְלָה וְרַק סַבָּא שֶׁלִּי יָרַד
לִסְעֹד עִם הַמַּלָּחִים בְּעוֹד
כֻּלָּנוּ נֶהֱפַכְנוּ לְדָגִים מְעֻשָּׁנִים עַל
הַגַּלִּים הַסּוֹעֲרִים שֶׁמְּנַעְנְעִים
אֶת הַמַּפְתְּחוֹת וְהַמַּנְעוּלִים שֶׁבְּתוֹךְ הַדְּלִי שֶׁהָיָה
מֵבִיא בָּעֶרֶב לְתִקּוּן דַּלְתוֹת בֵּית הַסֵּפֶר
כָּל יִשְׂרָאֵל חֲבֵרִים וְהֵם יָבוֹאוּ
הַיּוֹם אֶל הֶחָצֵר לִמְסִבַּת הַחַג בֵּין הַדְּגָלִים
וּבְלִי עֶזְרָה שֶׁל אַף אֶחָד טִפַּסְתִּי אֶל הָעֲנָפִים
וְתָלִיתִי מַפְתֵּחַ אֶל פֶּרַח זוּגוֹת זוּגוֹת צְרוּרִים בְּסֶרֶט
עִם כָּל הַדֻּבְדְּבָנִים בָּעֵץ
שָׁם בַּגִּנָּה
בִּירוּשָׁלַיִם
שֶׁל סָבְתָא
קְרָיְנָה.
[מתוך: חיים א. רכניצר משירי הגלות השלישית (ירושלים: 2014) עמ' 12]
היום אני קונה
היום אני קונה
הַיּוֹם אֲנִי יוֹצֵא וְקוֹנֶה לִי אֲגַם
וּמַצִּיב סְבִיבוֹ יַעַר וְדֹב
וְנָמֵל קָטָן לְהָשִׁיט אֵלָיו אֶת
סִירוֹתַי הַשָּׁבוֹת מִגְּבוּל הַמַּפָּלִים הַגְּדוֹלִים
שֶׁגּוֹעֲשִׁים בַּקֶּצֶף עַל חֻצְפָּתִי שֶׁתָּבוֹא
כִּי תָּבוֹא אֲנִי יוֹדֵעַ
נְעוּרִים שֶׁפָּרְחוּ וְאֶצְלִי הֵם שָׁבִים בִּקְרִיאוֹת
הַשְּׁחָפִים שֶׁהֵחֵלּוּ מִסְתּוֹפְפִים בְּחֶלְקַת הַחוֹף הַקְּטַנָּה
שָׁם הִצַּבְתִּי שִׁמְשִׁיָּה וְשֻׁלְחָן וַאֲפִלּוּ פִּזַּרְתִּי מְעַט
פַּחִיּוֹת בִּירָה רֵיקוֹת כָּךְ שֶׁאַרְגִּישׁ בֶּן-בַּיִת-תִּיכוֹנִי בְּלֵב הַשְּׁמוּרָה
הַמֶּרְכָּז אָמֶרִיקָאִית שֶׁצּוֹמַחַת לִי לְאִטָּהּ סְבִיב טַבְּעוֹת הַסִּיגָר
שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ הָוָאנָה אַךְ הוּא מִמָּיָאמִי בְּתוֹךְ חֻלְצָה פִירְחוֹנִית
אֲנִי מְגַלְגֵּל לְחָיַיִם לְכֶרֶס קְטַנָּה וּמְכֻבֶּדֶת וְאֶת תְּהִי לְיָדִי וְנִרְכַּב
עַל גַּבֵּי סוּסִים אֶל הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁמְּרַצֶּדֶת בֵּין עַנְפֵי הָעֵצִים הַדּוֹהֲרִים אֶל
יָמַי הַנִּסְחָפִים אֶל הַמַּיִם בָּרוּחַ שֶׁפָּרְצָה לְפֶתַע וְהֵעִיפָה אֶת
הַצִּלּוֹן מֵעַל פָּנַי הִנֵּה הָאוֹר חוֹזֵר אֶל עֵינַי וְגַם הַחִיּוּךְ
קוֹנֶה לִי עוֹד יוֹם.
סינסינטי, תשע"ב
[מתוך: חיים א. רכניצר, משירי בגלות שלישית, חלק א, "מקום" (ירושלים: 2014) עמ' 15.]
האיש בירח
האיש בַּירח
יֶשְׁנָם אֵלּוּ הַמְסַפְּרִים עוֹד וְעוֹד
עַל הָאִישׁ בַּיָּרֵחַ וַאֲנִי לֹא
רְאִיתִיו מֵעוֹלָם עַד עוֹלָם
הָיָה הוּא בְּשִׁירֵי אֲחֵרִים
פָּחֲדוּ הָאֲחֵרִים
צִיְּרוּ שָׁם בַּסְּפָרִים
הָאֲחֵרִים
וַאֲנִי רָאִיתִי
אוֹתָהּ
כְּשֶׁהָיְתָה לְבָנָה וְאָהַבְתִּי
אוֹתָהּ
כְּשֶׁהָיְתָה מִתְעַגֶּלֶת וְטוֹפַחַת וּמַצְהִיבָה
כְּבֵדָה מְדַדָּה מֵרֶגֶל לְרֶגֶל וּבִזְרִיחָתָהּ הָרַכָּה
יֶלֶד נָתְנָה
אֲנִי נִשְׁבָּע בַּיָּרֵחַ
לִי
נִתְעַבְּרָה
וְנֶחְסֶרֶת
וְנֶעֱלֶמֶת.
[חיים א. רכניצר, מתוך "קידוש לבנה", משירי הגלות השלישית, ירושלים: כרמל תשע"ד 2014. עמ' 83.]
אסותא
אסותא
אַל תַּעֲמִיד עַצְמְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ
לִמְקוֹמִי הַנָּדוֹן
לֹא
עַד שֶׁתִּנְעַל
כְּאֵב סַנְדְּלֵי אָחִיךָ
חֲשׂוּפוֹת הַבְּהוֹנוֹת לָרוּחַ תְּדַבֵּר
לְחוֹל וּלְאַבְנֵי הַדֶּרֶךְ שֶׁמִּתְגַּנְּבוֹת
תַּחַת הֶעָקֵב שֶׁלִּי
כָּךְ אַתָּה אוֹחֵז בִּבְכוֹרָה רַבַּת הַהֲבָנָה וְרִאשׁוֹן
בְּנוּד פָּנִים אֲרוּכוֹת לוֹחֵשׁ
כֵּן זֶה כּוֹאֵב אֲנִי יוֹדֵעַ
מָה אַתָּה
יוֹדֵעַ
אַף לֹא דַּיָּן אַתָּה וּכְבָר בִּמְקוֹמִי
מְהַנְהֵן בַּהֲבָנָה חוֹמֶלֶת כָּךְ
אִם אַתָּה בֶּאֱמֶת רוֹצֶה
אֲנִי אָבִיא אֶת הָעֵט וְאֶנְעַץ אוֹתוֹ
בְּגַב
כַּף יָדְךָ
הַמְּנִיחָה עַל כְּתֵפִי דִּמְעוֹת
חָבֵר
הוּא חָבֵר
וְאֵין לִי
חָבֵר כָּמוֹךָ
שֶׁמֵּבִין אֶת הַבְּעִיטָה שֶׁל העַיִר
שֶׁבִּי אֵלֶיךָ כִּי כּוֹאֵב
אַתָּה שׁוֹמֵעַ
כּוֹאֵב לִי כָּל כָּךְ סַכִּין הַמְּנַתְּחִים
הַזֶּה.
מתוך: חיים רכניצר, משירי הגלות השלישית, (ירושלים: כרמל, 2014, עמ' 49-48)
הנה האיש
הנה האיש
עַכְשָׁו וּבִשְׁמִי הַמָּלֵא אֲנִי קוֹרֵא
לְכָל אֶחָד מֵהֶם בִּשְׁמָהּ שֶׁל
הַמִּלָּה שֶׁעִמִּי שׂוֹרֶרֶת מִבֵּין עֳפָאִים נִשֵּׂאת
עַל רֹאשׁ כִּסֵּא אֲנִי הַמְּשׁוֹרֵר אוֹמֵר יָשָׁר
פֶּרַח בֵּין שְׂפָתַיִם מַתְאִים לְגִיל אַחֵר
שִׂים אוֹתוֹ בַּאֲגַרְטָל שַׁיָּךְ אַף הוּא לְאִישׁ אַחֵר וּלְבַיִת אַחֵר
וּבוֹא כָּעֵת לָגַעַת כָּאן
בַּכָּתֵף כְּמוֹ חָבֵר וְלֹא כְּמוֹ עוֹד חָבֵר
אֶלָּא חֵית בֵּית רֵישׁ
כִּי כָּל מִלָּה שֶׁאֲנִי
אוֹמֵר חֲתוּמָה בִּשְׁמִי הַמָּלֵא
שִׁיר וְשִׁיר הוּא כּוֹחַ לִדְרשׁ
שֶׁהַיָּד הִיא יָד וְהַמַּבָּט אֶחָד וְהַשְּׂפָתַיִם בֶּאֱמֶת
נוֹשְׁקוֹת וְיֵשׁ גַּם דְּבִיקוּת מְעַט
נְעִימָה בֵּין עוֹר וְהֶבֶל פֶּה דַּק
מְרַחֵף עַל פָּנֵינוּ וְאוֹמֵר נְהִי
וַיְהִי
הַיּוֹם
כָּאן
כִּי אֲנִי נוֹשֵׁם
אֲנִי עוֹמֵד וְשָׁר
מֵעַל אַרְגַּז תַּפּוּזֵי
יָפָה
וְכָל אֹזֶן לֹא יְכוֹלָה לִסְגֹּר
תְּנוּכָהּ לַעֲגִילֵי שְׁמִי
הַמָּלֵא שָׁמַיִם לֹא אֲוִיר
וְאֶפְשָׁר גַּם אֶפְשָׁר
לָלֶכֶת עָלָיו כְּמוֹ עַל
כִּנֶּרֶת דָּוִד.
[מתוך: חיים א. רכניצר שבלת, (ירושלים: 2015) עמ' 9-8.]
דבר דבר
דָּבָר דָּבֻר
בַּלַּיְלָה שֶׁרָכַב עַל אִילָנִיּוֹת יְרֻקּוֹת יָדַעְתִּי
שֶׁהֵן יְרֻקּוֹת מִקּוֹלָן הַנּוּגֶה מְקַרְקֵר חַלּוֹנִי
סֶרֶנָדוֹת יוֹצְאוֹת לַיָּרֵחַ הָעוֹטֵף אֶת שְׁחוֹרוֹ
בְּהִלַּת מַחְשָׁבוֹת טֶרֶם שְׁקִיעַת הַחֲלוֹם
אַתָּה בָּאתָ שׁוּב לְרֶגַע וְאָמַרְתִּי לְךָ לֹא
אֲנִי וְלֹא אַתָּה מְדַבְּרִים אִם אֵי פַּעַם דִּבַּרְנוּ
זוֹ הָיְתָה חֲלִימָה בְּהָקִיץ מְתֻרְגֶּלֶת בֵּין סְדִינֵי
הַדַּפִּים וּבְכִרְכֵי סִפּוּרִים, הוֹ, סִפּוּרִים סְדוּרִים
בַּקּוֹלוֹת שֶׁשָּׁמַעְתִּי בַּלַּיְלָה שֶׁיָּרַד כָּל אֵימַת שֶׁלָּמַדְתִּי
אֶת סוֹדוֹת הַתְּפִלָּה.
[מתוך: חיים א. רכניצר, שבלת (ירושלים: 2015) עמ' 19]
לך תהילה דומיה
לך תהילה דומיה
שֶׁקֶט מְדֻמֶּה כְּבָר נֶאֱמָר עָלֶךָ לְבָרֵר
דָּבָר וְדִבּוּר זֶה דַּרְדַּר אַחֵר.
שַׁלְוָה כְּיָם שָׁקֵט אַחַר הַסַּעַר נֶאֱמָר
כְּבָר שִׂמְלַת אַדְוַת גַּלִּים מְרַקְּדוֹת וַלְס
אֶל הָרוּחַ אוֹ אֲנִי שׁוֹקֵט כְּשִׁבֹּלֶת
הַשּׁוּעָל רָץ בַּקָּמָה
אַךְ זוֹ גַּם מְעַרְבֹּלֶת אֵשׁ
וְגַם בְּעָרְמָה אֲנִי
אוֹמֵר עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה
עִנְבָּל תָּלוּשׁ מֵהַפַּעֲמוֹן אֲנִי
אוֹמֵר לְךָ הוּא
וְאוֹמֵר אֵינוֹ
מַטֶּה לֹא מַעֲרוֹךְ וְלֹא עֱלִי
קָצָר לְזֶה, מְעֻגָּל לְזֶה וְכָבֵד, כָּבֵד
לְמַכְתְּשִׁי
דֹּם
שְׂפָתַי
כֻּלּוֹ
עָלַי.
[מתוך: חיים א. רכניצר שבלת, (ירושלים 2015) מחזור השירים "סרנדות אליךָ" עמ' 24.]
לאליס
לאָלִיס
יֵשׁ לִי מִלִּים מִכָּל הַשְּׁטֶעטְל בַּתַּרְמִיל אִם אֶרְצֶה
אֲדַבֵּר מִכָּאן לְשָׁם וְחָזְרָה עַל פַּסִּים לְאֹרֶךְ כָּל הַמַּדָּפִים בַּחֲדַר הָעֲבוֹדָה
וּשְׁטִיחֵי הַסָּלוֹן וְיֵשׁ גַּם הוֹתֵר בִּכְדֵי לְטַפֵּס בְּמַעֲלֵה הַשֻּׁלְחָן
שֶׁל הָאֲרוּחָה הַזּוֹ שֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת שֶׁהִיא בְּוַדַּאי כְּבָר מְסַפֶּקֶת
וְאֶפְשָׁר לָתֵת גַּם לַאֲחֵרִים דְּבַר מָה לוֹמַר אוּלַי
לְשִׁכְמוֹתַיִךְ אֲבָל אֲנִי יָכוֹל לֶאֱכֹל כָּאן עוֹד לְפָחוֹת מִשְׁפָּט אוֹ שְׁנַיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה
כַּמָּה שֶׁאֲנִי רוֹצֶה, הוֹ, וַאֲנִי רוֹצֶה גַּם מֵהַדָּג הַזֶּה שֶׁפּוֹעֶה מוּלִי עִם עַיִן אַחַת כְּמוֹ קוֹרֵץ
עַל הַצְלָחַת פּלוּם פּלוּם בְּמִין נִימוּס שֶׁכָּזֶה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁיֵּשׁ עַכְשָׁו זְמַן
לַנִּימוּסִים אַחַת שְׁתַּיִם מָה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר כְּבָר לֹא יֹאמְרוּ
וּפִתְאוֹם טַעַם אֲדָמָה בַּפֶּה אָז מָה שֶׁלֹּא נֹאכַל אֵיזֶה עָנָו בִּשְׁמוֹ שֶׁל מוישה וְתִרְאִי אִם מִישֶׁהוּ
כָּאן עוֹד יַטִּיף לִי עַל גֶ'נְדֶּר אוֹ מַשֶּׁהוּ, הֲרֵי אֲנִי מְדַבֵּר גַּם בִּשְׁמָהּ
שֶׁל מִרְיָם וְשֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל אַדֶלָה וחנַהלֶה וְאֶת דוֹבֶלֶה שֶׁהָיָה קוֹמוּנִיסְט אֲנִי
מְזַמֵּן לֹא רַק לְכָל מִשְׁתֶּה, אֶלָּא גַּם בְּאָמֶרִיקָה בִּמְיֻחָד כָּאן בְּאָמֶרִיקָה, לוּ הָיָה רוֹאֶה אוֹתָנוּ כָּאן
אֲנִי מִתְפַּלֵּץ. הוֹ, אֶת מִי אֲנִי מְרַמֶּה. טוֹב לִי כָּאן שֶׁהַבַּיִת מְלֵא כְּלֵי חַשְׁמַל בְּסָבְּרְבּיָה
אֲבָל בְּכָל זֹאת מִלֵּילָם לֹא יִגָּמְרוּ לִי, יָרַשְׁתִּי אֶת שֶׁל כָּל הַדּוֹדִים וְהַדּוֹדוֹת מִלִּיָד לְבְוֹב
אָז אֲנִי לֹא חוֹסֵךְ, רַק לֹא הוֹלֵךְ רָכִיל אֲבָל כֵּן בְּעַמְּךָ, כֵּן בְּעַמְּךָ עַד שֶׁיֶּאֶדְמוּ לָהֶם כָּאן הָאָזְנַיִם
כְּאִלּוּ הַיַּבֶּשֶׁת הַזּוֹ כֻּלָּהּ הָיְתָה לִנְזִיד עֲדָשִׁים אֶחָד גָּדוֹל, אַךְ הַס, מָה טוּבוֹ, מָה טֹבוּ אֹהָלֶיךָ
עָמֶרִיקֶה.
חיים א. רכניצר (2019)
אני לא מעז
*
אֲנִי לֹא מֵעֵז לַחְלֹם אֶת מַה שֶּׁמֵּעִיר אוֹתִי
אַף לֹא כּוֹתֵב בַּשִּׁיר אֶת
מַה שֶּׁנּוֹשֵׁף אֶת בִּטְנִי הַחוּצָה אֶל הָעֵינַיִם
נִפְקָחוֹת וְהִנֵּה כְּבָר צָהֳרַיִם
רַק נִרְדַּמְתִּי לְכַמָּה דַּקּוֹת קָרָאתִי
אֶת הָאוֹר בַּחַלּוֹן לֹא
לַיְלָה הָיָה וְיָדַי הִכּוּ בָּרֹאשׁ כִּי
תָּמִיד כָּמוֹהוּ אֲנִי מַתְחִיל בְּרֵאשִׁית הָיָה
וְאַחַר כּךְ בָּא הַגּוּף וְאָז הִתְנוֹפְפוּ לָהֶם הַזְּרוֹעוֹת
כְּמוֹ הַכְּנָפַיִם שֶׁל הַמַּלְאָכִים מִסָּבִיב וּבַסּוֹף בְּדַם
מַכֶּה בַּדָּם, הַךְ, הַךְ טְרַח, כְּמוֹ מֵטִיחַ רַגְלַיִם עָקֵב אַחֵר עָקֵב
בְּמַגְּפֵי גּוּמִי מְקַפֵּץ בַּשְּׁלוּלִיּוֹת בַּגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן כְּבָר
נִקְוִים הַמַּיִם תַּחַת הַמָּטָר אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלוֹשׁ
לָקוּם
מִן דָּבָר שֶׁכָּזֶה
מַמָּשׁ, רָאִיתָ אֶת שֶׁרָאִיתִי
אֶת שֶׁחָלַמְתִּי לֹא חָלַמְתִּי לֹא כָּתַבְתִּי אִי אֶפְשָׁר
אֲפִלּוּ לוֹמַר אֶת מַה שֶּׁלֹּא נִתָּן לַחְלֹם לֹא נִתָּן
לַחְשֹׁב שֶׁאֲנִי, שֶׁאֲנִי הָיִיתִי מְרַקֵּד כָּכָה לְפֶּתַח רוֹבֵץ בֵּין
הַפְּסוּקִים בְּאֵשׁ שְׁחֹרָה עַל גַּבֵּי אֵשׁ לְבָנָה
מְסַפְּרִים אֶת שֶׁלַּחֲלוֹם אִי אֶפְשָׁר אֲפִלּוּ לוֹמַר וְהִנֵּה
זֶה כָּתוּב שָׁם
אָז זֶה בְּסֵדֶר
עִם זֶה אֶפְשָׁר כְּבָר לָלֶכֶת
לִישֹׁן אַחַר עוֹד יוֹם אָרוּז
בְּסֵפֶר
הַסְּפָרִים
[מתוך: חיים א. רכניצר, שבלת (ירושלים 2015) "מחזור שירי קין", עמ' 27-28]
הבת שלי עטרה
*
הַבַּת שֶׁלִּי עֲטָרָה
לוּ הָיִיתִי מַלְאָךְ
הָיְתָה עַל רָאשִׁי
לֹא מַלְאָךְ אֲנִי
וְהִיא יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל
זָהָב לְרֹאשָׁהּ שֶׁלָּהּ
עָטַרְתִּי.
סינסנטי 2014
דברי היו למי
*
דְּבָרַי הָיוּ לְמִי
שֶׁשָּׁמַע אוֹ קָרָא בְּקוֹל
גָּדוֹל הוּא הַמָּקוֹם הַזֶּה וְרַב
קוֹלִי דַּל לֹא
קַל לֹא
שָׂמֵחַ לֹא
רוֹנֵן אַךְ
בָּא הָיָה בְּתוֹךְ שְׂפָתֶיךָ
נָשַׁקְתִּי לְהֶרֶף נְשִׁימָתִי בְּחִשְׁקְךָ
פִּתַּלְנוּ אֲהָבוֹת הָיוּ וְגַם אֲחֵרוֹת אֲבָל
דְּבָרַי הָיוּ לַהֲרוֹת אוֹתָנוּ וְלוּ
גַּם לְרֶגַע חָקוּק בַּסֵּפֶר הֲתִקְרַא
אַחֲרֵי לֶכְתִּי
דְּבָרַי הָיוּ
לְמִי
חיים א. רכניצר (מתוך: שבלת, ירושלים: כרמל 2015, עמ' 114.)
עמית
"להסתובב כמו בורג, ללטוף את רעמת הסוס" 右野马分鬃
עמית
עִם הָרֶגֶל הָרֵיקָה צוֹעֵד אֶל הַמַּעְגָּל כְּסַהַר
הַיָּרֵחַ חוֹלֵף מִבְּלִי לָתֵת סִימָן
לַיָּד שֶׁמַּגִּישָׁה אֵלֵי סַנְטֵרְךָ אֲנִי
רֵיק חוֹלֵף בְּאִוְשַׁת אָזְנֶיךָ
וּבִרְכֶּיךָ כְּבָר כְּפוּפוֹת אֶל הָרִצְפָּה
אֲנִי מוּכָן עַכְשָׁו לָשֶׁבֶת לְצִדֶּיךָ
אִם שָׁקְטָה
חֶרְפַּת תְּבוּסָה הַנִּנְעֶלֶת בִּשְׂפָתֶיךָ
אֹמַר לְךָ שָׁלוֹם.
“To spin like a screw, to part the horse’s mane”
右野马分鬃
The Counterpart
With an empty-step stepping cresently into the circle
The straight-faced moon glides past the
Hand that offers me your chin I
Am an empty void, a passing murmur in your ear and
Your knees are already bent to the floor
I am ready to sit beside you now
If the shame of defeat locked in your lips
Has quieted I
.will say to you farewell.
חיים א. רכניצר (2018)
מְבוֹאָה
מְבוֹאָה
פִסְפוּנִי כָּךְ שֶׁאוּכַל
לָבוֹא בֵּינֵיכֶם
וּלְהַרְגִּישׁ בְּנוֹחַ
וְגַם לָלֶכֶת
חָזָק
פִשְׂפוּנִי לא בְּכוֹחַ
שֶׁאַרְגִּישׁ בַּבַּית
לּא בַּיִת
שֶׁאַרְגִּישׁ בָּרְחוֹב
לֹא חוֹב
מַעֲבָר
לא עָבַר
חִשְׂפְפוֹנִי אִסְפוּנִי
לֹא דִּחְפוּנִי
וגְַם לֹא קוּנִי
עִטְפוּנִי
וְשִׁלִּחוּנִי
לְשָׁלוֹם.
ל'/סיון/תשע"ט 03/07/2019
שיר המעפיל
שיר המעפיל
(לאדם בני)
מהדברים שנאמרים שוּבשוּב סבִיבוֹנֵי סכולסטִיקְוָהקְוָה חנוּקֵי מִצערת מצוֹפְפֵי דפים על דפים בִּשחוֹר קווים עלי שלכת של מחשבת בָּהּ צִּפִּתִי להפתעה ללא תוכחלת שמים משמימים וְדַי דַּי
דַּי לי דַּי מִפוסט עָגָה שמייצרת לי מנגנונֵי סימון וּמְזַהָה ביטוי ומסבייקטת בי את הדוֹבר ההיסטורי ומעצבת אותו כסמל ובאמצעותו משליטה
הגמוניה של מי שבא מן הים ויוצרת בבוסתן נרטיב כסוף זוהר בטל שחר לשבלול המהלך בכותנות פסים על פני העלים ואבני השביל בגינת הבית שמתגנב בין מִשאוֹלֵי
הלב שלי בירושלים של מטה מארבעים ושמונה עד פני הדלת שפתחנו הערב לאליהו בסדר, בסדר,
אמרתי בסדר, אולי אנחנו לא מאמנים, אבל, זה לילה
וזה הסדר, והכוס מחכה לישוּעוֹת אשא את הדברים שאני אומר צָלוּל צָלוּל וכולי דָּרוּךְ
בגת הענבים הגנובים והמתוקים שלי הביאוני עד בתי היין וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה
הוֹ, אֲנִי חוֹלַת אהבה שובושוב אני שָֹׁרָה.
חיים א. רכניצר
יום רביעי ו' אב תשע"ט
8/7/2019
קול עולה
קול עולה
וַאֲנִי בּוֹכֶה בּוֹכֶה פַּעֲמַיִם
כָּךְ שֶׁלֹּא לוֹמַר אֶת שֶׁנִּתַּן
עֲדַיִן לֶאֱחֹז בְּטֶרֶם יָבוֹא
זִכָּרוֹן נוּגֶה דּוֹלֶה גַּעְגּוּעַ
אַךְ בְּאַחַת יוֹרֶדֶת הַמִּלָּה
מַחְלִיקָה עַל הַלָּשׁוֹן וּמִמֶּנָּה
פְּנִימָה אֶל הַבֶּטֶן כְּמוֹ טִפָּה
בַּבְּאֵר מְהַדְהֶדֶת קִירוֹת אֶבֶן
רַק לוּ נִתַּן לִי לְקַשְׁקֵשׁ
עַל שֶׁנֶּאֱמַר וְנִבְלַע לְאֹרֶךְ
הַוֶּשֶׁט פְּנִימָה נֶפֶשׁ פּוֹעָה
וְשֶׁרִירֵי הַבֶּטֶן מִתְעוֹרְרִים
לַגּוּל וּמִתְדַּפְּקִים אֶל חוֹף
צַוָּאר וּנְהלָמִים בֶּחָזֶה
שֶׁמְּגַמְגֵּם מְנוֹעַ הַמַּשְׁאֵבָה
יָשׁוֹן יָשְׁנָה מְאוֹד יָדִי הָאוֹחֶזֶת
בַּגִּיר עַל הָאַסְפַלְט כּוֹתֵב
אֶת גַּעְגּוּעֵי הַשִּׁיר בְּמִשְׁבְּצוֹת
הַקְּלָס שֶׁל רִנָּה וְגִלָה
וְאוּרִי וְזֹהַר יְקָרוֹת מְלוֹא
חֹפֶן קְפִיצוֹת יַלְדוּתִי.
חיים א. רכניצר
2017
וזה ברור
* (לקליר)
וְזֶה בָּרוּר גַּם אִם לֹא
בָּהִיר כְּמוֹ יוֹם עוֹלֶה וְעוֹד
יָבוֹא מִתּוֹךְ חֲלוּקֵי נַחַל אוֹ רַעֲשֵׁי עֲלֵי שַׁלֶּכֶת
זֶה תָּמִיד מֵנֵץ אֲבִיבִים שָׁנָה בְּשָׁנָה
זֶה קַל גַּם כְּשֶׁנִּרְאֶה שֶׁגָּזַמְנוּ הַפַּעַם
וְאָז יֵשׁ מִן חֶדְוַת אֲדָמָה נוֹשֶׁקֶת
שָׁמַיִם וְהָאֲוִיר הָאֲוִיר מְמַלֵּא גַּם חֶדֶר צַר
גָּדֵל לִהְיוֹת מָקוֹם וְכָל מָקוֹם גַּם אִם מְעַט
הִיא תּוֹלָה כָּאן תְּמוּנָה וְשֵׁם צָבַע וְרִבּוּעֵי שֶׁקֶט
לְכָל הַדִּבּוּרִים שֶׁאֲנִי מְמַלֵּא גַּם כְּשֶׁלֹּא מַמָּשׁ
וְזֶה בַּסוֹף בַּיִת וּכְבָר הַרְבֵּה יוֹתֵר הַרְבֵּה
יוּבַלִּים בְּגִינָהּ שֶׁלָּנוּ סוֹבְבִים.
ב' אב תשפ"א
11/07/2021
האווז
האווז
בְּזָוִית הָעַיִן, תּוֹךְ נְסִיעָה
שְׂמֹאלָה, בְּחַלּוֹן הַצַּד, כֶּתֶם.
אַפְרוּרִי, מְעַט לָבָן, רְסִיס
מִכְתָּם שָׁחֹור מְגַעְגֵּעַ, פִּסָּה מְדַדָּה.
וּמִתּוֹכָהּ, אָה, רֶגֶל, מְטַפֶּסֶת
וְנִתְקֶלֶת בִּשְׂפַת הַמִּדְרָכָה
וּכְְבָר הָעַיִן נִמְתַּחַת לִרְוָחָה.
רַק לָתֵת לוֹ מֵאָחוֹר דְּחִיפָה,
אַף אִם קַלָּה. וּמָה זֶה
עוֹד פַּעַם מְעִידָה.
הָרֶגֶל קָצְרָה, הַמְּכוֹנִית נֶעֱצֶרֶת
נִרְאֶה שֶׁמַּשֶּׁהוּ כָּאן קָרָה.
הַמַּאֲמָץ שֶׁלּוֹ לָזוּז חוֹרֵק
כְּמוֹ גִּיר עַל פְּנֵי דְּמָמָה.
נִמְתַּח צַוָּאר, נִצְטַמֵּק, וְשׁוּב נִמְשַׁךְ
קָדִימָה לְרֶגַע הַקַּלָּה.
אַךְ הָרֹאשׁ
עַכְשָׁו כָּבֵד כְּמוֹ מְטוּטֶלֶת הֲפוּכָה
אֲנִי נוֹשֵׁף נוּ, וְאוֹי, וּמָה זוֹ, הוֹפָעָה?
קָדִימָה, כֵּן, רַק עוֹד הֲנָפַת אֶבְרָה
אוּלַי תִּהְיֶה בְּכָל זֹאת הַמַּרְאָה.
חָלְפָה שְׁנִיָּה, וְעוֹד שְׁנִיָּה
כְּמוֹ הָיְתָה שָׁעָה זוֹ אֲרֻכָּה.
לֹא בָּרוּר לִי מִי
וְלָמָּה, וּמָה זֶה בְּעֶצֶם פֹּה קָרָה.
הֵנָּה, גַּם מֵאֲחוֹרַי כְּבָר מִצְטוֹפֶפֶת הַתְּנוּעָה.
וַאֲנִי רוֹכֵן קָדִימָה, פָּנַי פּוֹגְשׁוֹת אֶת הַשִּׁמְשָׁה.
הֵנָּה כָּךְ, הַתְּמוּנָה וַדַּאי תְּהֵא יוֹתֵר בְּרוּרָה.
כֵּן, הוּא קָם, וְשׁוּב פּוֹסֵעַ, אֲנִי נוֹשֵׁם לִרְוָחָה.
אַךְ לֹא, מָה זֶה הוּא עוֹצֵר, הוּא נִשְׁכַּב
עַכְשָׁו, לְצַד הַמִּדְרָכָה אֲנִי
רוֹאֶה נוֹצָה
וְעוֹד נוֹצָה
ְאָז דְּמָמָה.
[שירים חדשים, חיים א. רכניצר]
יוֹם הַֹשִּיֹשִּי
יוֹם הַֹשִּיֹשִּי
הִנֵּה יוֹם הַֹשִּיֹשִּי בּוֹקֵעַ
מַשִּׁיל קְלִפָּתוֹ וּמוֹתֵחַ אִילָנוֹת
עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת הַצַּפָּרִים שָׁרוֹת
וּמְתוֹפְפוֹת בְּכַנְפֵיהֶן אֶת בּוֹאוֹ
הִנֵּה
הוּא יוֹרֵד עֲטוּי גְּלִימָה
שֶׁל טַל בַּמַּעֲלוֹת הֵיכַל הָאוֹר
מְרַצֵּד עַל פְּנֵי הַיְּלָדִים מְסַיְּמִים לְהִתְלַבֵּשׁ וַאֲנִי
סוֹרֵק אֶת שְׂעָרָם הַמְּקֻלָּח בְּנֹגַהּ שׁוֹלְחָם
לְבֵית-סִפְרָם וְחוֹזֵר אֶל הַמִּטְבָּח וּמוֹזֵג כּוֹס
שְׁנִיָּה וְרֵיחַ הַקָּפֶה אֶשָּׂא כַּפּוֹת יְדַי
חוֹפְנוֹת אֶת חֻמָּהּ הַמִּתְפַּשֵּׁט אֱלֵי בֹּקֶר
וְכֻלּוֹ, כֻּלּוֹ מְלֵא אוֹר כְּזִקּוּק שֶׁעוֹד מְעַט
יִכְלוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל
צְבָאִי מִשְתַּבֵּת עִם שַׁחַר יּוֹם הַשִּׁשִּׁי
וּמְבָרֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל מְאוֹדִי וּבְכָל
לְבָבִי הַדָּבָר הַזֶּה מְאוֹד מְאוֹד.
חיים א. רכניצר
ו'/סיון/תשע"ב 27/05/2012 שונה ב כ"ג/סיון/תשפ"ג 12/06/2023
ויותר
... וְיוֹתֵר,
כִּתְרֵיסַר שָׁנִים עוֹד הַבַּיִת הַהוּא נִצָּב בְּהַר
הַצּוֹפִים אֶל מוֹרָדוֹת מִדְבַּר יְהוּדָה עוֹמְדִים
עִם גַּבֵּנוּ לִירוּשָׁלַיִם פּוֹסֵעַ לַיְלָה אֲבָל
חָשׁוּב מִזֶּה שֶׁהוּא מִשְּׂמֹאל בֵּית הַחוֹלִים וּמֶרְחַק כַּמָּה עֵצִים
מִמְּטֻלְטְלוֹת הָאוֹרְלוֹגִינִים הַכְּבֵדוֹת שֶׁמַּקִּישׁוֹת בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת
בִּקְצָבִים מִתְעַרְבְּלִים וּמִתְאַבְּכִים בַּחֲלוּקִים לְבָנִים וְיָדַיִם
וְרַגְלַיִם וְגַלְגַּלִּים מְגִיחִים וּמָסַכִּים מְרַצְּדִים
וְשֻׁלְחָנוֹת וּמַדְּפֵי תִיקִים נִטְחָבִים בְּתוֹךְ צִנַּת הַלַּיְלָה
וְכָאן
רַק עֲרָפֶל קַל זוֹחֵל בֵּין אַבְנֵי הַבַּיִת וְהַקִּיסוֹס וְהַדְּמָמָה
נִמְהֶלֶת בְּטִפְטוּף וְגוֹלֶשֶׁת מֵהַשַּׂקִּיּוֹת שֶׁתְּלוּיוֹת
מִמַּעַל עוֹטְפוֹת אֶת הַתְּפִלּוֹת הַחֲרִישִׁיּוֹת שֶׁל בָּנִים וּבָנוֹת
שֶׂכָּמוֹנִי יוֹשְׁבִים לְצַד הַמִּטָּה וְאַחַת שְׁתַּיִם שָׁלוֹשׁ אוֹ
שָׁלוֹשׁ שְׁתַּיִם אַחַת הִיא הַסְּפִירָה קָדִימָה אוֹ אוּלַי אָחוֹרָה
מַגִּיעָה אֶל אוֹתָהּ הַשָּׁעָה הָאָחוֹת אָמְרָה לִי
אֵלּוּ, חַיִּים, הַשָּׁלוֹשׁ
הָאַחֲרוֹנוֹת וְהָיְתָה הָאַחַת,
הַשְּׁלִישִׁית, הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁל הַסּוֹף,
אֲרֻכָּה בִּמְיֻחָד.
וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁהִיא הַשְּׁלִישִׁית הָרִאשׁוֹנָה שֶׁסָּפַרְתִּי
עַד שֶׁשָּׁמַעְתִּי, שְׁמַע, חַיִּים, עַכְשָׁו אוֹמְרִים שְׁמַע.
וְהַשְּׁלִישִׁית-הָרִאשׁוֹנָה אָז נִשְׁמְעָה בְּהַרֵי הַצְּפִיָּה זֶה
תְּרֵיסַר שָׁנִים שֶׁאֲנִי סוֹפֵר אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלוֹשׁ,
וְיוֹתֵר
תמונות / רפרודוקציות Pictures / Reproductions
הקדמה introduction
הקדמה
לְמִי שֶׁסּוֹפְסוֹף קוֹרֵא אָז גַּם יָבוֹא וְאָבוֹא מִיָּד
הַשֶּׁקֶט שֶׁל לֹא בָּא הוּא בָּא בְּאֵין בּוֹאוֹ
וְאֵין בּוֹאָם וְאֵין קוֹלָם בְּתוֹךְ אָזְנִי
מְחַלְחֵל בַּשַּׁבְּלוּל אֶל הַגָּרוֹן
וְעוֹמֶדֶת שָׁם בַּוֶּשֶׁט בַּת יַעַן
שֶׁמִּתְעַבֶּה צַוָּארָהּ
יוֹרֶדֶת אַט
אַט
שׂוֹרֶטֶת מִבִּפְנִים אֲנִי שׁוֹמֵעַ שֶׁלֹּא יָבוֹא הַיּוֹם כְּמוֹ שֶׁאֲנִי פֹּה
פֹּה מַמָּשׁ עוֹמֵד עִם כָּל מָה שֶׁאֲנִי שַׁרְתִּי
נבְִלעָ.
:Introduction
To the reader that finally calls, then come swiftly I
come the silence will arrive or not without coming
and their no-show and no-sound in my ears
trickles from the cochlea down to the throat
where an ostrich stands and
her neck thickens
slowly as she descends
slowly
scratching from inside I hear that the day will not come as I am here
here truly standing with all my singing
.swallowed
מתוך: חיים א, רכניצר
תמונות / רפרודוקציות Pictures / Reproductions
[ירושלים: כרמל, עמ' 12- 13.]
אל הציפור To the bird
אל הציפור
חוֹלַת גַּעְגּוּעִים לְאָן
צִפּוֹרֵי הַגִנָּהּ שֶׁלִּי פּוֹרְשׁוֹת
עִם לַיִל אֲבָל כָּעֵת עֲדַיִן
בֹּקֶר וְעוֹד אֲנִי יוֹשֵׁב אֶל הַחַלּוֹן מְזַמֵּר
וּמְסַפֵּר שְׁלוֹם־הָאָרֶץ וּמָה רַבּוּ הֶהָרִים
בֵּינֵינוּ זֵרֵי פְּרָחִים שֶׁשָּׁלַחְתִּי
מִזַּרְעֵי דִּמְעוֹתַי הַמְּקַוְקְווֹת עַל דַּף
עִקְבוֹת רַגְלַי מִי יִמְנֶה מִסְפַּר נְדוּדַי
בִּשְׁנַת לַיִל אֲנִי עָף אֶל
אֶרֶץ הַשָּׁקֵד וְהַתֹּמֶר
וְעִם שַׁחַר שָׁב אֶל
מְעוֹנִי.
To the Bird
Lovesick to where
my garden birds departat nightfall but now it is still
morning and I sit by the window humming
the story of that country and how vast the mountains
between us the flowers that I sent
from seeds of tears perforating lines along a page
my tracks who will count my wanderings
slumbering at night I fly
to the land of the almond and the palm
and with dawn return to my
.dwelling
חיים א, רכניצר
תמונות / רפרודוקציות Pictures / Reproductions
[ירושלים: כרמל, 2022, עמ 16-17.]
Lynchpin - מסמר הערב
מַסמְֵר העָרֶֶב
קוֹרוֹת עֵצִים גְּנוּבִים גָּרַרְנוּ לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב
בֵּין עֵינָיו הַמַּשְׁגִּיחוֹת שֶׁל סַבָּא לֹא רָצָה
לָתֵת לִי פַּטִּישׁ יָקָר חָבוּק בְּקֻפְסַת אֶתְרוֹג לַחַג לֹא
נֵדַע מָתַי יָבוֹא זֶה אֵלֵינוּ וְהָאֶבֶן מַכָּה בַּמַּסְמֵר
וּבָאֶצְבַּע הַמּוֹרָה חַבּוּרוֹת מַאֲדִימוֹת אֲבָל
עַכְשָׁו כְּבָר אֲנִי נִתְלֶה עַל עֵץ גָּבֹהַּ
לְשַׁבֵּר כָּל בֶּכִי וּבָעֶרֶב הִיא תִּהְיֶה לִי
אִם תִּרְצוּ אוֹ לֹא תִּרְצוּ
חֶדֶר מִשֶּׁלִּי.
Lynchpin
We dragged the stolen lumber along the lane
dodging watchful eyes, grandpa did not want
to give me his cherished hammer stowed in the Etrog box1 for the Holiday
who knows when it will come to us for now a stone hits the nail
and my index finger is bruised and reddened but
I am holding tight out on a limb
to stop the yelps and by evening I will have her
whether you like it or not
.a room of my own
- Etrog is a citron used during the religious ritual celebration of Sukkot as one of the four species along with Lulav (date palm tree), hadass (myrtle), aravah (willow). "Etrog-box" is a special case made to protect the etrog during the holiday. The etrog is usually wrapped in a silky flax fiber and stored in a decorative box
חיים א' רכניצר
תמונות / רפרודוקציות Picture / Reproductions
[ ירושלים: כרמל, 2022, עמ 42-43.]
כך קראו לה She Was Cald 'dis
כך קראו לה
קָרְאוּ לָהּ חֶמְדָּה וְהִיא הָיְתָה גַּם
וְגַם כִּי גַּם מִי לֹא בְּעֶצֶם הָיָה בָּא
אִם הָיָה יָכוֹל לָבוֹא לְשַׂחֵק בְּיָמִים
שֶׁל רְחוֹבוֹת מְעוּטֵי רְכָבִים וְרַבֵּי
פִּסּוֹת עָפָר בֵּין הַבָּתִּים וּבָנִים
וּבָנוֹת וְאָבוֹת שֶׁהוֹלְכִים עִם
קוֹלוֹת בִּשּׁוּלִים בְּמַחֲבַתּוֹת מַהְבִּילוֹת
שֶׁל סָבְתוֹת שֶׁקּוֹרְאוֹת בַּחַלּוֹן גַּם
וַאֲנִי קָרָאתִי לָהּ חֲמִימָה
וַחֲמִימְבָּה וַחֲמִילָה וַחֲמוּקָה
עַד שֶׁקִּרְקְרָה לִי הַבֶּטֶן מִדַּי
וְגַם לָהּ כִּי גַּם מִי לֹא בְּעֶצֶם הָיָה
רָעֵב בַּיָּמִים הָהֵם שֶׁהַלֶּחֶם בְּשֶׁפַע
וְהַבָּשָׂר הָיָה בָּא בִּמְעוּטֵי יָמִים
אוּלַי בְּשִׁשִּׁי גַּם
הִיא אָמְרָה לִי שֶׁאִמָּא שֶׁלָּהּ תַּעֲשֶׂה
הָעֶרֶב קְצִיצוֹת מִפֵּרוּרֵי לֶחֶם מָתוֹק
הָיהָ הַטַּעַם שֶׁל
חֲמִימָה חֶמְדָּה גַּם וְגַם.
She Was Called ‘dis
She was called Desiree and she was this and that
because who wouldn’t come play
if he could play back in the days
of streets with few cars but plenty
of dusty stretches between the tenements and boys
and girls and fathers who walked to
the sounds of grandmothers’ steaming skillets
calling from windows but I called her Dessi
and Dizzy and Daisy and Doozy
until my stomach started grumbling too much
and hers as well for who in fact was not
hungry back when bread was in abundance
but meat appeared rarely
maybe on Fridays
she told me that her mother too will make leftover
breadcrumb patties so sweet
was the taste
.of Dessi Desiree this and that
מתוך: חיים א' רכניצר
תמונות / רפרודוקציות Picture / Reproductions
ירושלים: כרמל, 2022, עמ 46-47.
כן Yes
כן (לדבורה)
כֵּן וְהִיא עוֹנָה לִי אֲנִי כָּאן לֹא שׁוֹאֵל
כֵּיצַד אֲנִי שׁוֹמֵעַ וְכַנִּרְאֶה שֶׁיֵּשׁ בִּי מִשְׁאָלָה גַּם
אִם לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי בְּעֶצֶם מְדַבֵּר
הִנֵּה אַתְּ רוֹאָה זֶה הַחֶדֶר שֶׁצָּבַעְנוּ
וְהַגִּנָּה, הַבִּיטִי, הִיא מְלֵאָה פְּרָחִים
אַתְּ מְרִיחָה אֶת שֶׁאֲנִי מְסַפֵּר לָךְ
בְּדִיּוּק כְּמוֹ אָז בַּחֹדֶשׁ הָאַחֲרוֹן כְּשֶׁתֵּאַרְתִּי
לָךְ אֶת כָּל תָּכְנִיּוֹת הַגִּזּוּם וְהַשְּׁתִילָה וְכֵיצַד
הַשִּׂיחַ יֵהָנֶה מֵאוֹר חַמָּה וּבַשָּׁנָה הַבָּאָה
אַתְּ אָמַרְתְּ "יִפְרַח" וּשְׁנֵינוּ הֵבַנּוּ בְּלִי
לוֹמַר מִלָּה שֶׁאֶפְשָׁר לְהַעֲמִיד
פָּנִים גַּם אִם יוֹדְעִים שֶׁהַזְּמַן וְהַפֶּרַח יִפְרַח
גַּם לֹא לָךְ אֲבָל כֵּן, אַתְּ אוֹמֶרֶת, עַכְשָׁו
סַפֵּר לְאָן תִּסְּעוּ עִם הַיְּלָדִים
לחְפֻשָׁה ואְתַ אֲנִי שׁוֹאֵל אוֹתָךְ
תָּבוֹאִי גַּם.
Yes (To Dvorah)
Yes and she answers I am here not asking
how I hear and it seems the wistfulness in me even though
I did not know that I in fact was speaking
here you see this is the room that we painted and
the garden, look, it is full of flowers
and you smell all that I tell you
just as I described it during the last month
all the plans for pruning and planting and how
this wisteria will flourish in the sunlight and next year it will
you said, “blossom” and we both understood without
saying a word that we can continue
pretending even knowing that time and the flower will bloom
likewise not for you but yes, you say, now
tell me where you will go to with the kids
for vacation and you
,I ask you
.you come too
מתוך: חיים א' רכניצר
תמונות / רפרודוקציות Pictures / Reproductions
[ירושלים: כרמל, 2022, עמ'70-71.]
למתתיהו To Matty
למתתיהו
לַמְרוֹת שֶׁיָּדַעְתִּי כִּי אָמַרְתָּ וְגַם אָמַרְנוּ אַחֲרֶיךָ
וְכֻלָּנוּ יָשַׁבְנוּ לַמְרוֹת שֶׁמֵּרַרְנוּ לָמָּה וּמַר בְּפִינוּ
וְלַמְרוֹת שֶׁרָאִינוּ אֶת כָּל הַסִּימָנִים וְעַל כָּל
אחֶָד ואְחֶָד
תָּלִינוּ
לַמְרוֹת וְלַמְרוֹת
שֶׁלֹּא מִרְיַרְנוּ אֶת פִּיךָ כְּשֶׁבִּקַּשְׁתָּ שֶׁנַּפְסִיק
לְמַרְיֵר אֶת צַו הַשָּׁעָה בֵּין שְׂפָתֵינוּ הַפְּעוּרוֹת הִיא הִגִּיעָה
וְגַם לְךָ הָיָה מָרִיר בַּפֶּה עִם כָּל שֶׁנִּגַּבְנוּ בַּלָּאט בַּמַּיִם
הֵם נִצְבְּעוּ בַּנִּיקוֹטִין שֶׁהֶחְלַטְתָּ לְהַטְבִּיעַ סְבִיבֵנוּ לַמְרוֹת
שֶׁכְּאִלּוּ כְּבָר קִבַּלְתָּ אֶת הַדִּין בְּשַׁלְוָה
וְהָרוֹפְאִים כְּבָר נָתְנוּ אֶת מָה שֶׁנָּתְנוּ וְלַמְרוֹת
זֹאת כָּאן וְשָׁם אֲנִי עוֹד מַפְתִּיעַ אֶת עַצְמִי אוֹ מַפְתִּיעַ אֶת עַצְמִי מֻפְתָּע
כְּבָר אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ כְּשֶׁאֲנִי מוֹצֵא שֶׁאֲנִי מְחַכֶּה שֶׁתַּגִּיד מַשֶּׁהוּ אוֹ
אוֹ שֶׁתֵּשֵׁב בַּכֻּרְסָא וּתְלַכְסֵן בִּי מַבָּט תּוֹךְ שֶׁאַתָּה
מְקַפֵּל חֲזָרָה אֶת דַּפֵּי הָעִתּוֹן הַסְּתוּרִים שֶׁהִשְׁאַרְתִּי אַחֲרַי הַבֹּקֶר
אַתָּה כְּבָר לֹא כָּאן לַמְרוֹת שֶׁגַּם אֶתְמוֹל לֹא מָחָר לֹא מַתִּי.
To Matty
Despite knowing you said so and we said after you
and we all sat despite lamenting why and a bitter taste
despite seeing all the signs
we hung
on each
and every one
and despite and in spite
of not rebelling when you asked us to stop
blackbiling the judgement between our parted lips it came
for you it was bitter too even as we gently wiped with water
that became stained with the nicotine you drowned us in despite
seeming to accept the verdict with grace
the doctors already gave what they gave and despite
all this here and there I surprise myself or surprise my surprised self
I no longer know when I find that I am waiting for you to say something or
or to sit in your armchair and glance at me while
you refold the disheveled newspaper pages that I left this morning
you are no longer here despite neither yesterday nor tomorrow no Matty.1
:1
In Hebrew Matty is a homonym for the expression “I died.” In this poem, Matty in the last line is vocalized
מתוך: חיים א' רכניצר, תמונות / רפרודוקציות Pictures \ Reproductions
ירושלים: כרמל, 2022, עמ' 74-45
אוקטובר 7. לשפת נהר האוהיו / October 7th By the Ohio River
בוקר השבעה באוקטובר ליד רעים / Morning October 7th be Re'im
עוד ועוד שבוע / Yet Another Week
גְּלוֹת / Rolling Forth
